סמכות בימ"ש לנוער במתן הוראה על הנפקת דרכון לקטינה שהוכרזה כקטינה נזקקת

ערעור על החלטת בית משפט לנוער בחיפה (כב' השופטת עדנה בן לוי) מיום 10/3/14 ב-נ' 518/06, במסגרתה הורה להנפיק דרכון לקטינה, א', ילידת 19/5/2000, שהוכרזה כקטינה נזקקת (להלן: "א'") וכן אישר נסיעתה לטיול קצר בחו"ל עם משפחת האומנה אצלה גדלה במהלך שבע השנים האחרונות.

שתי שאלות טעונות בירור בגדרי ערעור זה:

ראשית, האם הנפקת דרכון ואישור נסיעה לחו"ל של קטין שהוכרז כנזקק,  היא בסמכותו של בית משפט לנוער והיא חוסה תחת אותה סמכות על פי סעיף 3 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 (להלן: "חוק הנוער") ליתן כל הוראה "הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו, כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי", או שהסמכות היא לבית משפט לענייני משפחה כמתחייב על פי סעיף 1(6)(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק בית המשפט לענייני משפחה")?

שנית, ככל שמוסמך היה בית משפט קמא לדון וליתן הוראות בסוגיה זו, כלום היה מקום להורות כפי שהורה בנסיבות המקרה דנן?

רקע

1.       המערערת היא אימה של א' ואם לשני ילדים נוספים, גדולים יותר, בן ובת. המשפחה עלתה ארצה מחבר העמים בשנת 1997 והיא מטופלת על ידי רשויות הרווחה. במהלך השנים דווח על אלימות פיזית של האב כלפי הילדים והזנחתם. הוחלט בהסכמת ההורים להוציא את שני הילדים הגדולים לפנימיות.

2.       בשנת 2006 התגלה תפקוד לקוי מצד ההורים, גם ביחס לא' שהייתה כבת 6.5 שנים, עת נצפתה מוזנחת פיזית ורגשית והתלוננה על אלימות כלפיה מצד אביה ואחותה הגדולה.

3.       באותה השנה הוגשה תלונה מצד הבת הגדולה על התעללות מינית על ידי האב. האב, הוא המשיב מס' 2, הורשע ונידון ל-17 שנות מאסר. הבת הגדולה אושפזה בבתי חולים פסיכיאטריים, בין היתר, בעקבות ביצוע ניסיון אובדני.

4.         א'  הוכרזה קטינה נזקקת לראשונה ביום 9/5/2006 וזאת במסגרת החלטת ביניים בהתאם לסעיף 12 לחוק הנוער. במסגרת אותה החלטת ביניים הורה בית המשפט קמא על הוצאת א' ממשמורת אימה והעברתה למרכז החירום בבית שבתי לוי.

תוקפה של החלטה זו הוארך מעת לעת.

5.         האם ערערה על החלטות הביניים לבית המשפט המחוזי ובהמשך גם הגישה בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון והם נדחו כולם ( ע"א 24/07, רע"א 1362/07, ע"א 29/07).

6.         החל מיום 8/3/2007 ועד להיום שוהה א' בבית משפחת האומנה.

7.         ביום 4/8/2008 החליט בית משפט קמא, לאחר שמיעת ראיות, על נזקקות א' בהתאם לחוק הנוער ועל הוצאתה ממשומרת הוריה. אף על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי  ובקשת רשות לעליון, אשר נדחו אף הם (ע"א 46/08, רע"א 8109/08).

8.         ביום 23/5/11 הוארך בהסכמת המערערת צו הנזקקות והוצאה ממשמורת עד ליום 30/6/12, לאחר מכן זה הוארך בהחלטה מיום 2/7/12 עד למתן ההחלטה האחרונה מיום 10/3/14.

ההחלטה נשוא הערעור

9.         ביום 20/1/14 פנתה האפוטרופא לדין של א' לבית משפט קמא בבקשה להתיר יציאת א' לחו"ל יחד עם משפחת האומנה ולהורות על הנפקת דרכון עבורה, שכן א' ביקשה להתלוות למשפחת האומנה לחופשה בגרמניה במהלך חופשת הקיץ הקרובה.

10.        טרם הפנייה לבית המשפט, ביקשה האפוטרופא לדין כי לשכת הרווחה תברר באם המערערת מסכימה לחתום על המסמכים הנדרשים לשם הארכת תוקף הדרכון. המערערת סירבה על אף כי בעבר מסרה הסכמתה לנסיעה קודמת של א' עם משפחת האומנה. משכך, הגישה האפוטרופא לדין בקשה מטעם א' להתיר לה לצאת לחו"ל  ולהורות למשרד הפנים להנפיק לה דרכון אף ללא נוכחות הוריה.

11.        המערערת התנגדה לבקשה בשל מספר טעמים, בין אם לגופו של עניין ובין אם מטעמי סמכות. לדידה, בית משפט לנוער אינו מוסמך ליתן הוראות בכגון זה, והסמכות הוענקה על פי דין באופן בלעדי לבית המשפט לענייני משפחה. כמו כן התנגדה המערערת ליציאתה של א' לחו"ל  מאחר ולטענתה ביתה מוסתת כנגדה על ידי בני משפחת האומנה וכן כי יש לחייב את משפחת האומנה בהפקדת ערבויות לשם הבטחת חזרתה של א'.

12.        בהחלטה מיום 10/3/14 קבע בית משפט קמא כי על פי סעיף 3 לחוק הנוער,  לאחר שקטין הוכר כקטין נזקק, יש לבית המשפט לנוער סמכות רחבה וכללית לתת כל הוראה הקשורה לטיפול בקטין. אמנם, אין פירוט בסעיף 3 מה נכנס לגדר טיפול, אך עובדה זו דווקא מלמדת כי סמכויותיו רחבות והוא מוסמך ליתן כל הוראה הנדרשת  במהלך חייו של קטין נזקק מתוך ראיית  טובת הקטין וצרכיו.